העוף בגריל הכי טעים בארץ (ואני לא מגזימה)

לתדהמתי הרבה, גארדן נסגרה. אני עדיין מקווה שתיפתח בלוקיישן תל אביבי אחר, ואם לא, נשבעת שיום אחד אני הולכת לפתוח מקום של עוף טבעי בגריל. 

טפשת הריון שכזו גרמה לי להתווכח עם עצמי . אני טענתי שכבר כתבתי על "גארדן" של ניר צוק, והאני השני טען שממש לא, ושההמלצה עדיין נמצאת ברשימות של "מקומות שאסור לשכוח לספר עליהם!"

נו, אז ברור מי צדק.
ועדיף מאוחר מאף פעם.

גארדן אמנם ממוקמת בדיזנגוף סנטר, אבל היא מספיק קרובה לאחת הכניסות (ממש ליד הכניסה של קינג ג'ורג', מול האוזן השלישית, איפה שפעם היתה סניף של בורגר ראנץ') כך שאפשר לקפוץ אליה גם מבלי להסתבך במבוך שכל מטרתו היא שלעולם לא תמצאו את הדרך החוצה.

מדובר במסעדת עופות מזן הרוטיסרי. כן, זה כל הסיפור – עוף בגריל - אבל איזה עוף!
כפי שתמיד חשדתי, כאשר משתמשים בעוף נטול אנטיביוטיקה וזרזי גדילה, שגדל בתנאים טובים, מתבלים אותו בתבונה וצולים אותו משך זמן נכון, מתקבל עוף שקרוב מאוד למעדן הפריזאי. העופות ב"גארדן" מגיעים מ"משק ארצי", משק המגדל עופות טבעיים – לא אורגניים, אך כאמור ללא זרזי גדילה או אנטיביוטיקה, ועל כן העופות קטנים יחסית (אך שמנמנים). אי לכך - ההמלצה החד משמעית שלי היא שתזמינו לעצמכם חצי עוף – כי רבע עוף ישאיר אתכם כשחצי תאוותכם בידכם, תרתי משמע.
העוף השמנמן מסתובב לו בתנור וכשהוא מוכן, יוצא למנוחה של כמה דקות מחוץ לתנור, על מנת שמיציו הרותחים לא יפרצו החוצה, ויישארו לכודים בבשר. התוצאה היא עוף עסיסי, כזה שגם החזה בו רך מאוד, עד כדי כך שגם חובבי "משולש" מושבעים יהנו ממנו (אני, למשל)
לצד העוף אפשר להזמין סלט ירוק ובו גם צנוניות ובצל צלוי ו-לשמחת חובבי המטוגנים: מבחר של חמישה צ'יפסים בעובי שונה. הבעל מעדיף "צ'יפס מדורה" ראסטי, גס כזה. אני לא כל כך אוהבת צ'יפס אבל אעדיף לנשנש את הצ'יפס הבלגי השמנמן, והילד – נו, ילד – יבחר בצ'יפס הדק.

ואם כבר דיברנו על הילד, אורצ'וק שלי לא מת על עוף בגריל, אבל הוא התאהב בשניצל של גארדן – 300 גרם של שניצל בקר איכותי שמגיע מ"חוות צוק" (ששייכת לתומר צוק, אחיו של ניר צוק). כמה הוא משוגע על השניצל הזה? עד כדי כך שהוא מחסל אותו לגמרי לבדו (שלוש מאות גרם על ילד בן תשע!), ומאז הפעם הראשונה שטעם אותו, בכל פעם שאנחנו יוצאים מסרט בדיזנגוף סנטר הוא מבקש ללכת לגארדן ולא למקדונלדס.

אז אולי הוא סתם התבגר – אבל אולי מסתבר שגם ילדים יודעים לזהות איכות. מבחינתי זה לא משנה, העיקר שבתוספת של כמה שקלים בודדים הילד לא מכניס לגוף שלו את הג'אנקיאדה האמריקאית רווית שומן הטראנס, אלא בשר, תוספת וסלט איכותיים.

יש בגארדן גם אסאדו צלוי שנראה ממש טוב על מגשים של אחרים, אבל אני מודה - גם אחרי הביקור השישי עוד לא הצלחתי לטעום אותו. תמיד בסוף אני נשארת נאמנה לעוף. יש עוד כמה דברים שנשמעים טוב, אבל עיזבו אתכם - קודם כל תאכלו עוף, ומשם נמשיך.

מבחינת הלקוח, גארדן היא מסעדת פאסט פוד, כי האוכל מגיע תוך דקות ספורות, אבל למעשה אין בה שום דבר מעולם הפאסט פוד – חומרי הגלם טובים והאוכל מותקן באיטיות ובתשומת לב.
ואם לסכם זאת במשפט אחד – גארדן היא ההוכחה ש"פאסט פוד" ממש לא חייב להיות "ג'אנק פוד".
נסו גם!

(אפריל 2015)