הלכנו לאכול אצל הבנות
eatwith - ארוחות בבתים של אנשים
הבנות הן שתיים. שתי בנות. זוג בחיים וזוג גם במטבח. לבנות יש דירה מעלפת עם מטבח חלומות, גופי תאורה מפעימים ומרפסת ענקית ברחוב לילינבלום, ובבית הזה הן גרות ומבשלות.
וכאן אתם נכנסים לתמונה.
הבנות הן קרן אלה גפן ויעל סלע. לקרן תואר שני באמנות מבצלאל – והיא הטבחית. יעל היא רקדנית, בוגרת לימודי תיאטרון חזותי ועיצוב במה – והיא הקונדיטורית. כמה אני מחבבת אנשים שכל כך אוהבים אוכל עד שהוא גרם להם לשנות לגמרי את הכיוון בחיים. אולי זה גורם לי להרגיש יותר נורמלית. כבר כמה שנים שהבנות מארחות בביתן - כמעט מדי ערב הן עורכות ארוחות פרטיות – ימי הולדת, מסיבת רווקות, ואחת לשבועיים הן פותחות את ביתן לזרים גמורים במסגרת מיזם EatWith, וככה אני הגעתי אליהן.
EatWith הוא מיזם ישראלי שפורח בתל אביב ובערים מרשימות אחרות בעולם (ברצלונה, ניו יורק, סן פרנסיסקו, ושמועה אומרת שגם ביפן המטורללת זה מתחיל עכשיו) – אנשים שמבשלים טוב והחליטו לפתוח את ביתם לזרים מוחלטים. הזרים האלו קונים כרטיס לארוחה, נכנסים לבית, שותים איזה דרינק, מתישבים כולם סביב שולחן ארוך, ותוך זמן קצר מתחילים לדבר אחד עם השני - מן תכונה אנושית טבעית, שנתמכת (לפחות על פי הארוחה של אתמול) ע"י הרבה בירה וצ'ייסרים של וודקה.
פרט לבנות היה בערב "שלנו" גם את בן, כח עזר ומלצר-על עם וייב סופר חיובי ויכולת להשתלט על המון אנשים בלי לשבור אף צלחת (סתם. הוא שבר אחת. את שלי.) בעוד אנחנו שותים כוסית יין שמישהו הביא, בן מחלק צלוחיות על השולחן – זיתים ולימונים כבושים תוצרת בית, פסטו, טחינה, צזיקי, חמאת שום, סלט שעועית ועשבים, סלט ירקות חתוך גס, וקרקרים ענקיים שיעל אפתה ושתכף נגלה שאי אפשר להפסיק לאכול.
ואנחנו נקראים לשבת לשולחן.
מולי התיישב תומס השוויצרי, שהגיע לישראל לשנה, ללמוד על הסכסוך במזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. לצידו קרלה מקליפורניה שהגיעה לבקר אותו, ועוד לא הבנתי אם הם ביחד או לא. לצידם זוג מדנמרק, בני 55, שבעצמם מארחים ארוחות כאלה בביתם (בעיירה שבחיים לא אצליח לחזור על שמה), ולצידנו זוג ישראלים שלקחו בייביסיטר והעדיפו לוותר על עוד ערב במסעדה סטנדרטית לטובת הרפתקה שכזו. סה"כ 25 אנשים שמחים שתכונה אחת מאחדת אותם – סקרנות לאוכל טוב, ואני חושבת שלאנשים שאוהבים אוכל, קל להפוך לחברים.
קרן ויעל מארחות בנונשלנטיות. רגועות, בטוחות, יודעות מה הן עושות. אומרות לנו ערב טוב ו"מחכות לכם 7 מנות, אז תאכלו לאט". צ'ייסר ראשון נמזג כאות לכך שאפשר להתחיל לאכול. "בצלוחיות הכסופות יש חריף" מזהירה קרן, מה שגורם לכל הישראלים בשולחן להשתלט מיד על הצלוחיות הכסופות, מתוך דאגה כנה לשלום התיירים, כמובן.
אנחנו אוכלים מהמאזטים הטריים והטעימים כשחלת ענק עם כרישה וגבינות מגיעה לשולחן ופותחת רשמית את הארוחה. סרדינים מטוגנים, ממולאים בשקדים ועשבים בתוך שלולית עגבניות מרוסקות ויוגורט כבשים הן המנה הראשונה. מיד אחריהם פלפלים חריפים קלויים קלות, ממולאים דג קצוץ וקצת יוגורט שמאזן את החריפות. הגרעינים הורחקו מהפלפלים כך שלא נשקפת סכנת חיים לשוויצרי המפוחד שממול, והוא מתרצה. במרכז השולחן מונח גם סלט סלקים עם לבנה, שגורם לדנים שממול להתפלא איך יכול להיות שבישראל יש סלק, אם בדנמרק אין עגבניות.
לשולחן מגיע החבר הכי טוב שלי לאותו הערב - לחמג'ון מופלא עם בשר קצוץ, מתובל לעילא בתרד, פרמזן ותערובת ראס אל חנות שקרן הכינה לבד (ולא חסכה בו גרגרי שומר, שמעניקים ארומה אניסית נהדרת), את הלחמג'ון מרעננים הרבה רוקט ושמנת חמוצה קרירה.
הפסקה קצרה וקרן פותחת את הגריל וצולה קלמרי ממולא בקונפי עגבניות, חצילים קלויים וגבינת עיזים. את שלב האוכל יחתום נתח קצבים מעולה ("מיטמרקט" מסכמת קרן במילה אחת, כשאני שואלת אותה במבט איך זה יצא כל כך טעים, על אף שכשאשה בהריון ביקשתי שתעשה לי אותו טוב טוב על האש), סלט קיסר חמוד (הייתי מעזה קצת יותר בגזרת העוקצנות) ותפוחי אדמה אפויים ומעוכים עם שמנת חמוצה, שהיו צריכים עוד עשר דקות בתנור, אבל עדיין היו טעימים.
בשלב הזה אני אומרת לעמרי שנראה לי שאחת הסיבות (אך וודאי לא הסיבה היחידה!) שאני כל כך נהנית היא שקרן מבשלת מאוד דומה לי, ואם היו מבקשים ממני לבנות ארוחה לאנשים זרים, נראה לי שהייתי בונה ארוחה מאוד דומה. אני מאוד אוהבת חיבורי יוגורט וגבינות שמנמנות למנות דגים ופירות ים שמתובלות בפשטות. בשנייה קורה שם משהו שנתפס תודעתית כ"רוטב".
לקינוח הכינה יעל "צאנקי מאנקי" - מוס שוקולד מושחת עם שברי בצק פריך, וטארט לימון מפורק עם דובדבנים ש"מלכלכים" את הצהוב בכתמים אדומים עזים וחצופים. שניהם מגיעים בכלים גדולים למרכז השולחן, שכיף לאכול בכפות. קינוחים מצוינים.
הערב נמשך – עמרי מצא לו חברים תיירים (אין דברים כמו הבעל שלי, יכול להוביל קמפיין של "הסבר פניך לתייר") ואני שקעתי בשיחה עם ההורים הטריים על בייביסיטרים וחיים נטולי שנת לילה רציפה. אפרופו בייביסיטרים, אנחנו צריכים כבר ללכת...
אנחנו נפרדים מקרן ויעל ובאופן טבעי לגמרי מחבקים את שתיהן. הרי אדם שפותח את ביתו ומטבחו פותח גם דלת לנפשו, ואנחנו כבר מרגישים קצת חברים. בדרך הביתה (והיה לא פשוט לגרור משם את עמרי, שפיתח שיחה ערה עם הדני על מוסיקה נורדית) אנחנו אומרים זה לזה שממש ממש נהנינו. קרן מבשלת אוכל פשוט במובן הכי טוב של המילה – חומרי גלם מצוינים, טיפול נכון, טעמים מאוזנים ולא תוקפניים ובעיקר מנות שאפשר להגיש ל25 אנשים בלי שירגישו את המאמץ - וכשאתה הולך לאכול אצל חברים בבית, אתה ממש לא רוצה להרגיש שהזיעו בשבילך, אתה רוצה שגם למארחים יהיה כיף. והיה לנו נעים, מאוד טבעי, להיות שם במרפסת.
עכשיו בקיץ קרן ויעל מארחות גם למסיבות שקיעה, עם אוכל ומוסיקה, ואנחנו יודעים שנחזור. נחזור לבית בו אכלנו אוכל טעים, כיפי, לא אוכל של מסעדה – אוכל של בית, אבל בית שגר בו שף.
231 ₪ לאדם, כולל בירה וצ'ייסרים של וודקה שנשפכים כמים. כל אורח מוזמן בכיף להביא יין (ואין חובה לחלוק אותו אם לא רוצים)
להזמנת אירוע פרטי - יעל - 052-8889333
(יוני 2015)
