חם מהטאבון של סנטה קתרינה

ביום שישי בערב, בשיאה של הסערה, הילד לא איתנו, ואני לוקחת חופש מהמטבח. 

תומר אגאי, שעבד כמה שנים אצל חיים כהן, פתח את "סנטה קתרינה" ברחבת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, והעובדה ששנינו יודעים שכל המקום בנוי סביב טאבון ענק, גורמת לאוטו לנסוע לשם לבד.
יחד עם תומר עובד שם גם יוחאי רובין (שעדיין מתעקש להקרא "טבח" ולא "שף", מה שרק גורם לנו להעריך את הידיים שלו עוד יותר). אם יורשה לי לנחש מהמפגשים עם יוחאי ברחבת מועדון "הבלוק", הוא גם זה שאחראי על הפלייליסט המצוין שברקע. ואם טעיתי – סחתיין לדי ג'יי.

 קר נורא בחוץ. בחדשות אומרים שתי מעלות מעל האפס, אז שלא כהרגלנו אנחנו מדלגים על סקציית הדגים והבשרים הנאים. אנחנו רוצים אוכל חם.

מרק חצילים (שנקלו בטאבון ובושלו בחלב), עם קצת זרעי עגבניות וירוקים קצוצים מלמעלה, הוא בדיוק מה שהיינו צריכים כדי להפשיר. טעמים מעושנים עדינים וקטיפתיים. כהרגלי אני מבקשת "חריף" ומקבלת צלחת ובה ארבעה סוגי חריף, אחד מהם, ממרח אדום משובץ בנקודות שום לבנות, הופך להיות חבר טוב שלי ושל המרק.

מנה ראשונה של קלמרי ופלפלים, עם נגיעת טחינה ונגיעה של החריף הירוק – מנה כמעט פשוטה, אבל מבחר הפלפלים - מסוגים שונים ובדרגות צליה שונות - מעיד על מקצוענות. 

היום מגישים שם גם פפרדלה עם תבשיל צוואר טלה. הטלה שכב כל הלילה בטאבון, ביחד עם שומר וירקות שורש, מה שהפך אותו לנמס בפה. תומר מספר לי שאין טיפת מלח בתבשיל, ומסביר שכל הטעם הוא אומאמי טבעי שהצוואר יודע להעניק לתבשיל רק אחרי הרבה שעות בישול. באופן כללי יש כאן יד זהירה על המלח, ואני אוהבת את זה. יש בצלחת גם זוקיני פריכים שאני בטוחה שנוספו לתבשיל רק אחרי הלילה הארוך, ומלמעלה יש פטרוזיליה טריה שמרעננת את כל העסק. מה אין שם? אין שם פרמזן. כי לא צריך. צודקים.

 

אנחנו חולקים "סטייק בפיתה". כל אחד מאיתנו מקבל חצי פיתה עם נתחים דקים של אנטרקוט, שנכנסו לכמה שניות לטאבון, עם טחינה כמעט גולמית וכמה חריפים. תסתמו שניה לאיל שני את האוזניים, כי הבעל אמר לי, בלי שאף אחד ישמע "יו, זה יותר טעים מהמזנון". בהחלט פיתה מעולה.
עכשיו נזכרנו שרצינו גם פיצה, אבל כבר אין לנו מקום.

לקינוח בסבוסה (עוגת סולת) עם גלידת מסטיק, שגם אני, עוכרת המתוקים, אחראית למחצית מחיסולו. לא מתוק מדי. לא עמוס מדי. ובסבוסה זו מילה שנורא כיף לאמר (וממש מעצבן להקליד. תנסו.)
והמחירים ממש שפויים.
וחם ונעים.
והאוכל פשוט אבל רווי בידע ובטכניקה ובאהבה.
תתחדשו. יש מקום חדש ללכת אליו. 

(ינואר 2015)