קולינריה מודעת, נעים להכיר

כי היתה חסרה לי מילה בחיים

בואו נדבר על קולינריה מודעת.

קולינריה מה?

קולינריה מודעת. נעים להכיר. ובואו נסביר:

לאורך שנים בעבודתי (ואני מדברת על הרבה שנים. מהימים בפקולטה לרפואה ועד היום כיועצת קולינרית, כמפתחת תוכן או כמנחת תכניות) נוכחתי שיש נקודה אחת בעולם הקולינריה שאינה מפוצחת – הקשר בין אוכל טוב לבריאות. לרוב האנשים עדיין קיימת מעין הפרדה בין הנאה וגרגרנות לבין בריאות. כמעט שני קווים מקבילים. בבחינת "היום נצא ונתקע המבורגר, מחר לארוחת בוקר נאכל קוטג' על פריכית"

לדיכוטומיה הזו היתה לאורך השנים משמעות מאוד גבוהה בחיים שלנו (כיוצרי תוכן או כצרכני תוכן) – כי אם "בריא" לא נתפס כ"סקסי", ואם "מודעות" נתפסת כ"טרחנות", הרי שבכל תוכן שאני יוצרת ובכל תוכן שאתם צורכים – פסטיבל / אירוע קולינרי / כנס / מתכון – אנחנו כמעט נדרשים לעשות בחירה בין שני עולמות הערכים האלה. להזהר מאוד בבחירת המילים והערכים. כי אם מוצר מנסה לשדר מגניבות – אוי ואבוי לו אם ידבר על בריאות. ואם מתכון נותן במה לערכים תזונתיים או אפילו משתמש במונח "מזין", מיד הסקס אפיל שלו צונח לרצפה.  

לשמחתי המצב מתחיל להשתנות בעולם הבישול הביתי - יותר ויותר מתכונאים מפתחים מתכונים בריאים, הדור הצעיר יותר מודע למה הוא מכניס לפה שלו וחברות מסחריות מתחילות לפזול לתחום - אבל שימו לב, שעדיין אין כמעט נוכחות לבריאות ולמודעות באוכל שמוגש במסעדות העילית. לזה שמוגש באירועים. בפסטיבלים. המילים "בריא" ו"מזין" אינן חלק מהלקסיקון של יציאה למסעדה. לעומתן, המילים "מקומי", "טרי", "עונתי" הן כן מילים שהפכו שגורות בתפריטים (וטוב שכך) – אבל עדיין, השימוש בהן נעשה מבלי לנופף בדגל הבריאות. וזה לא משנה שעונתי, טרי ומקומי הם בהכרח יותר בריאים. עדיין קיים החשש להשתמש בקול רם במילה "בריא". כאילו אם נאמר את המילה "בריא", צריך לפרסם לצידה אזהרה שהמציג אינו רופא.

בשנים האחרונות אני מתעסקת גם יותר ויותר עם עולם הקיימות – צמצום בזבוז מזון, הפחתת פסולת, המנעות מצריכת פלסטיק – וגם התחום הזה עדיין נתפס, בעיני רוב הציבור, כ"מטרחן". מבינים את החשיבות, זה ברור, אבל "יש כל כך הרבה צרות בעולם. למי יש סבלנות עכשיו להתעסק עם עוד חזית". אולי האסון ביערות בברזיל יעשה שינוי תודעתי, אבל עדיין קיימות היא הדבר הכי רחוק מסקסיות.

בחודשיים האחרונים הורדתי את כמות העבודה שלי דרסטית (יחסית אלי, כן?), כי רציתי לחשוב. כבר לא מעניין אותי רק לאכול אוכל טעים היום. מעניין אותי מה קורה פה מחר. ניסיתי להבין איך אני יכולה לגרום לאנשים להבין שאין פה שום דיכוטומיה. שלא באמת צריך לעשות בחירה בין אוכל טוב למודעות, או בין המבורגר מושחת לבריאות. בין ארוחה טובה למקיימת. שהכל בסופו של דבר זה בחירות, ושהבחירה היא לא שני קצוות של מקל אלא רצף של בחירות קצת יותר טובות. והציבור הרחב צריך להבין את זה, אבל כדי שהוא יבין את זה, מתווכי הידע – מסעדנים, שפים, כותבים – צריכים להפנים את זה. יש משמעות מאוד גדולה לנוכחות של עניין המודעות בתוך עולם הקולינריה העילי.

ובתור אשה של מילים, הבנתי שהבעיה הכי גדולה היא המילים. יש יותר מדי מילים - מקומי, טרי, עונתי, בריא, פארם טו טייבל, מקיים, מצמב"ז, חקלאות בת קיימא, חקלאות אורגנית, אפס פסולת, זירו מטר, נוז טו טייל. כל כך הרבה מושגים שקשורים זה לזה, חלקם חופפים. ומרוב מילים אין שלם אחד, מוביל, שמשיט את הספינה בבירור. כי נכון שכל מילה קשורה בשניה, ולפעמים הן נבדלות זו מזו רק בניואנס, אבל אי אפשר להעביר מסר רחב עם ניואנסים. צריך מילים מדויקות. למילים יש כח וצריך ביטוי אחד מדויק שיתאר את המסר הרחב.

מבחינתי, מצאתי אותו.  

אז ברוכים הבאים לעידן הקולינריה המודעת. עידן שבו אנחנו לא רק אוכלים ונהנים. אנחנו מודעים. אנחנו חושבים על מה שנכנס לנו לפה, אבל לא ברמה הקלורית או הסגפנית, אלא ברמה שאכפת לנו לא רק מהטעם אלא גם ממה האוכל הזה עושה לעולם – לגוף שלנו, לפלנטה. לאכול היום ולחשוב על מחר.

ומה זה אומר קולינריה מודעת? האם היא טבעונית, הקולינריה הזו? האם היא אוכלת בשר? האם היא סופרת קלוריות? האם הקולינריה המודעת מגישה רק אוכל מקומי? רק אוכל מקיים?

התשובה היא לא ולא ולא ולא. או בעצם גם וגם וגם וגם.

הקולינריה המודעת היא קולינריה ששואלת שאלות ועושה בחירות. היא קולינריה שמבינה שאי אפשר לשנות את העולם בכל אספקט ובכל מנה, אבל היא מנסה לעשות שינוי קטן בכל מנה מתוך ידיעה שעוד שינוי קטן ועוד שינוי ועוד שינוי, וביחד יוצרים שינוי גדול.

קולינריה מודעת היא קולינריה שאוכלת המבורגר עסיסי, אבל יודעת שהבשר הוא בשר שגדל בישראל. היא קולינריה שמתה על עוגת נמסיס, שוקולדית ועשירה, אבל יודעת שהעוגה הזו מכילה חומרי גלם משובחים והיא עדיפה בהרבה מעוגיות תעשייתיות שקונים בסופר.

קולינריה מודעת יודעת, שכשהיא מזמינה משלוח מהסופר חלק מהדברים יגיעו בשקיות ניילון, אז היא תעשה בהן שימוש חוזר שוב ושוב ולא סתם תזרוק אותם לפח מיד. היא קולינריה שעושה טייק אווי אבל מבקשת להשאיר את סכו"ם הפלסטיק במסעדה.

קולינריה מודעת היא פשוט רגע של מחשבה לפני פעולה.

וזה העידן שאנחנו חיים בו היום.

מה זה אומר מבחינתכם? מה שאתם בוחרים שזה יאמר. אתם מוזמנים להיות מודעים ברמה שנוחה לכם. ברמת הבשלות שלכם. וכל פעם להוסיף עוד רגע קטן של מחשבה לפני פעולה. אבל בתנאי אחד – שזה לא הורס לכם את ההנאה מהאוכל. כי ברגע שבו המודעות תגרום לכם ליהנות פחות, שוב תיווצר אותה דיכוטומיה ארורה בין מודעות להנאה. ואנחנו, אנחנו פה כדי לחבר את הקצוות, וכדי להגיד שאין יותר הבדל בין אוכל טעים, לאוכל שעושה טוב לגוף, לאוכל שעושה טוב לנשמה, שעושה טוב לפלנטה.

קולינריה מודעת. האשטאג חדש בחיי. משערת שאשתמש במילה הזו לא מעט בקרוב. לכו תדעו, אולי גם אתם.

בתמונה: סמודי בבית קפה "חמניה".  

אני מעל קערת סמודי. זה אוכל שלכולנו קל להבין שהוא בריא. אבל האם הוא ייתפס כפינוק?
אני מעל קערת סמודי. זה אוכל שלכולנו קל להבין שהוא בריא. אבל האם הוא ייתפס כפינוק?
פילה בקר בשמנת. למה בעצם הוא נתפס תמיד כמושחת?
פילה בקר בשמנת. למה בעצם הוא נתפס תמיד כמושחת?
סלט ביצים. מלא חלבון בסנדביץ. ועדיין, לעולם לא יקבל את התואר
סלט ביצים. מלא חלבון בסנדביץ. ועדיין, לעולם לא יקבל את התואר "בריא".