בוקר טוב אצל אופיר ורועיקי

eatwith - ארוחות בבתים של אנשים

לפני שנה בערך סעדתי בארוחה הראשונה שלי מסוג ארוחות ה"eatwith". אז, התארחתי אצל "הבנות" ונסערתי מעוצמות החוויה - לא עוד ארוחה במסעדה, כי אם חוויה שלמה ושונה של אוכל טוב מאחורי מפתן דלתו הפרטית של אדם, שהבין שהוא יודע לבשל מספיק טוב כדי לגבות על זה כסף.

למרות ההנאה הגדולה, חלפה שנה וקצת שכחתי מהאנשים האמיצים האלה. ולמה אני קוראת להם אמיצים? כי על אף שבפתיחת "מסעדה" בביתך אין (לכאורה) סיכון כלכלי, הרי שצריך אומץ כדי לארח ללא גבולות: לעמוד מילימטר מול פני האורחים כשהם טועמים את הביס שלך, ללא תיווך של מלצר. לפעמים צריך לפתור בעיות של לקוחות לא מרוצים כאשר, אבוי, הלקוחות הלא מרוצים האלה נמצאים לגמרי בין קירות ביתך. בקיצור – תאמינו לי, חשבתי על זה מספיק – זה לא פשוט בכלל.

אבל היינו בזה ששכחתי מהסיפור הזה של eatwith.

ואז, ביום שישי האחרון, השיקה נספרסו תערובת קפה חדשה לשוק הביתי. ומכיוון שמדובר בתערובת חזקה (envivo lungo, חוזק 9), שמיועדת לבוקר, הוחלט לחגוג את העניין תחת הכותרת "בוקר מעורר השראה". מתחת לשם השבלוני הסתתרה פעילות מעולה – שלל ארוחות בוקר אצל מארחי eatwith, כאשר כל מארח eatwith בנה את הגרסא שלו לארוחת בוקר, ובכל לוקיישן התארחה דמות מעוררת השראה אחרת. גם "הבנות" היו ברשימת המארחים, אבל מכיוון שכאמור אצלן כבר אכלתי, הפעם בחרתי בבית אחר - הלופט של אופיר ורועיקי.

 אופיר ורועיקי מארחים בלופט בקומת קרקע באיזור התעשייה הקשוח של העיר. אבל בערבים, וגם בשישי בבוקר, הרחובות באיזור פנויים לחניה, וכידוע, תל אביבית שמתחילה את היום שלה במציאת חניה פנויה בגודל של משאית, כבר מגיעה לאירוע חיובית מתמיד. אופיר הוא המארח (והלופט הוא גם ביתו) ורועיקי הוא הבשלן.

בכניסה, חיכתה מכונת קפה, אז בתור התחלה שתיתי שתי כוסות. גם כי התערובת החדשה מעולה (עגולה, מאוד עשירה ומאוזנת, אפילו קצת קרמלית. באמת מצוינת לקפה של בוקר) וגם כי מאז שהפכתי להיות אמא של נורי הבנדיט אין לי הזדמנות לשבת בשקט ולשתות את הקפה של הבוקר. בטח שלא שתי כוסות.

התישבתי לשולחן. מסביב על המדפים מלא צנצנות שימורים מסקרנות, גדושות בצלפים ענקיים ותאני בוסר, ספרי בישול ועוד אנשים כמוני, שרק התעוררו. בהיסוס מה התחלתי לדבר עם הבחור שמשמאל ועם הזוג ממול (קבלו ספוילר: בעוד שעה וחצי נחליף טלפונים. כי זה בדרך כלל מה שקורה בeatwith), והאוכל התחיל לזרום...

אני משערת שתפריט ארוחת הבוקר שהגישו אופיר ורועיקי בוודאי שונה מתפריט ארוחות הערב שהם מבשלים בדרך כלל, אבל גם ממנו ניתן היה לקלוט שמדובר באנשים שמאוד אוהבים אוכל, אוהבים להתנסות באוכל ואוהבים לחשוב על אוכל. מאחורי כל מנה עמדה מחשבה, יצירתיות וגם הומור – לבנה תוצרת בית עם שערות כרישה מטוגנות (הטיגון נותן לכרישה טעם מתקתק ש"שובר" את חמיצות הלבנה). גבינת פטה שמעליה "טרטר" של תפוזים (לדעתי היתה שם ריבת תפוזונים או משהו שגרם לביס לזהור בלבן-כתום מהפנט), סלט פאקוס ומלפפונים על צזיקי, שזכה אצלי לציון לשבח בגלל השימוש הכפול בפאקוס ובמלפפון, שני קרובי משפחה, מה שהבליט את הדמיון והשוני ביניהם (מחשבה והומור, כבר אמרתי?). 

יוגורט זעפרן תוצרת בית עם שערות קדאיף, משמשים צלויים ורחת לוקום ירוקה היה ביס מתקתק מלוח, עגול, שלם,מלא באופי. 

סלט תפוחי אדמה בשלל צבעים, סלט סלרי ובאבא גנוש היו טובים גם הם, ורק על הדג הכבוש הייתי מוותרת – הוא היה נפלא, כמעט לקרדה ביתית, אבל הכמות שהוגשה היתה קטנה מדי, ואני מעדיפה לא לחוות ביס בכלל מאשר לחוות אותו ולהשאר עם חצי תאוותי (שלא לאמר רבע תאוותי) בידי.

למנה העיקרית הוגש רביולו ענק ממולא מלוחיה על יוגורט חם עם ביצים אפויות, מעין שישברק של בוקר. למרות החשיבה המבריקה (ושוב, ההומור - רביולו שהוא בעצם שישברק אבל יש לו צורה של חצ'פורי) שמאחורי המנה, זו היתה המנה הפחות טובה בארוחה (השניים השתמשו ביוגורט בקר, שנשבר בעת החימום וקיבל מרקם גרגרי, וגם לקונספט הביצים האפויות אני לא מתחברת)

את כל הארוחה ניגבנו עם חלה מצוינת של שבת, תוצרת בית אף היא.

בגזרת הפרה-דיזרט הצטיינה ברוסקטה של לתת עם חריץ גבינה, חסת סלנובה ומרמלדת רוברב. היה על המגש גם איזה קרמבו אבל לא התחשק לי שוקולד. בקינוח, שוב הזזתי את השוקולד, פאי שוקולד, הצידה כדי להתמקד בכל התוספות עימן הוגש – שמנת חמוצה בתיבול אניס, שברי קרמל תוצרת בית, קשיו, פיסטוקים שבורים ומעין רפרפת לימון. הכל היה פשוט טעים.

וממה יצאתי הכי מבסוטה? מיכולות האירוח של השניים. הרבה פעמים, בארוחות ערב שהצטיינו באווירה, אני קמה בבוקר שלמחרת ותוהה כמה מוצלחת באמת היתה האוירה וכמה ממנה הוענקה באדיבות האלכוהול. בארוחת הבוקר, שבה נוטרל אלמנט האלכוהול לחלוטין, ניתנה לי התשובה בעיניים פקוחות: השניים הם מארחים למופת שהצליחו לשבור את הקרח ולשבות את הלב תוך דקות ספורות (אגב, לפרוטוקול ייאמר שהם דווקא הציעו קצת עראק בתוך הקפה, וזה היה טעים אש, אבל אפילו שועלה מנוסה כמוני לא מצליחה לשתות יותר מרבע שלוק עראק בעשר בבוקר)

חוץ מאופיר ורועיקי, נכח בבוקר הזה תום פרנץ, זוכה העונה השלישית של מאסטר שף. אני לא יודעת אילו הרצאות היו בארוחות האחרות, אבל מבחינתי, סיפור של אדם שהלך בעקבות האהבה, ולא הפסיק לרגע ללכת בעקבות האהבה, ומשם, בדיוק משם, צמחה הצלחתו, הוא הדבר הכי מעורר השראה בעולם (ותום סיפר לי אח"כ שהוא מעביר הרצאות לארגונים, אז הנה, מנהלות מחלקת משאבי אנוש – קיבלתן רעיון :)

זה אכן היה בוקר מעורר השראה. אז בסיומו שתיתי עוד ספלון אספרסו משובח וחזרתי מאוד מרוצה לדבר הכי מעורר השראה בחיי – שלושת הגברים שלי.

ועכשיו, כשאני כותבת את המילים האלה, הבנתי שהיה עוד משהו מעורר השראה בבוקר הזה – הקונספט של ארוחות בוקר במסגרת eatwith. טוב יהיה אם החברים המארחים בבתיהם יאמצו את הרעיון וירחיבו את קונספט הארוחות לשעות הבוקר. כי למרות שלא קל להיות חברותיים לפני הקפה הראשון של הבוקר, כשהחיבור קורה, ובסוף הוא יקרה, זה כיף אמיתי.

לעמוד של אופיר ורועיקי בeatwith - לחצו כאן