הסורבה השכונתי
16 ביולי 2013
אני אוהבת את המילה “שכונתי”. זו מילה שעושה לי נעים.
זו מילה שיש בה לוקאליות, חלוציות, אפילו לאומיות. מילה שיש בה ניחוח של פעם, של ימים שבהם היו לנו סודות של המקום בו גדלנו. סודות, שאנשים שגרים מחוץ לשכונה לעולם לא יידעו, וגם אם יידעו – לעולם לא יהיו חלק מעץ התות השכונתי, הפלאפל השכונתי, והמכולת השכונתית, זו שמחביאה שינקן מתחת לדלפק ומוכרת אותה רק לתושבי השכונה, שיודעים ללכסן מבט ולסמן בעפעוף קל, שהם יודעים את הסוד.
פעם השכנה מלמעלה סיפרה לשכן מלמטה. ואז התקדמנו וקראנו על סודות מתוקים בברושור, שחיכה לנו בתיבת הדואר. ואז הגיעו מכוניות, שאיפשרו לאנשים להגיע לשכונות אחרות, ולבתק את בתולי הסודות. אחר כך הומצאו המטוסים, ואיפשרו לאנשים לנחות בסודות בשפה אחרת. ובכפר הגלובלי שנוצר לנו כאן בשני העשורים האחרונים, השכונה נמחקה סופית. האינטימיות האנושית נעלמה. הסודות נחשפו ונפרשו לעין כל: כולם יודעים הכל על המסעדה החדשה בצפון, כולם יודעים הכל על הממרח החדש שהגיע לרשתות השיווק. כולם יודעים הכל על המאפייה החדשה שנפתחה בניו יורק. אין יותר סודות. אין יותר את השכנה מלמעלה, כי אנחנו לא פוגשים אותה במדרגות. אנחנו אפילו לא יודעים אם יש שם שכנה, למעלה, ואולי זה בכלל שכן.
אני מתגעגעת לפעם, נורא נורא מתגעגעת.
אז דווקא בגלל זה אני שמחה עכשיו להמליץ, באופן שכונתי בהחלט, על סורבה השוקולד של גלידריית ג’לה, גלידרייה חדשה ברמת גן. גלידרייה כשרה, של בחור מקסים בשם גיא טשקנט, שפעם היה איש שיווק, אבל אז התאהב בסוד הגלידה. גיא מייצר סורבה מרוכז של שוקולד מריר, 70% מוצקי קקאו, בטקסטורה שהיא כמעט פאדג’ית, מתמוססת בפה ומשאירה כהות מרירה על החיך. מכיוון שזה סורבה, המבוסס על מים, גם אנשים בעלי רגישות ללקטוז יכולים לבדוק את הסוד. קינוח מושלם בכוס, שיעלה לכם רק 14 שקלים לכדור אחד ו-18 שקלים, אם היכולות השוקולדית שלכם מגיעה לשני כדורים.
אז אם אתם גרים ברמת גן, הסוד הקטן הזה מחכה לכם בפינת רחוב הרוא”ה ובן גוריון. ואם השכונה שלכם היא רחובות, הסוד שלכם נמצא ב”מרכז אזורים”. ואם אתם הולכים לבקר חברים שלא גרים בשכונה, אתם יכולים להביא להם את הסוד בקופסת קלקר. ותגידו להם לאכול את הסורבה הזה עם קצפת לא ממותקת, שתקליל את הסוד בזמן שהוא מתמוסס לו בפה.
ג'לה, הרוא"ה 45 פינת בן גוריון 108, רמת גן. "מרכז אזורים", דוד בן פנחס כפרא 1, רחובות.
