פניה נרגשת לאנשים שמאחורי הבר
11 ביוני 2013
אחד הדברים שמעסיקים אותי לאחרונה הוא רום. אפשר לאמר שאני כמעט מוטרדת מהדרינק הזה.
לא פעם אני תוהה, איך דרינק שנולד, צמח, גדל ומאפיין את המדינות הלוהטות בעולם, לא מצליח לחדור ללב הקונצנזוס של השתיין הישראלי הממוצע, שחי באותם תנאים: ים, טמפרטורות גבוהות, מוסיקה ונשים עם אגן.
זה לא כל כך קשה להשקות אנשים שאוהבים לשתות – הם יכולים להתחבר לג’ין, לויסקי, לוודקה, וחלקם גם לרום. אבל דווקא האנשים ששותים פחות, אלו שמגדירים את עצמם “אני לא יודע לשתות”, שמחפשים דרינקים שבהם לא מרגישים את האלכוהול, שמחליקים טוב בגרון ושהשכרות בהם נעימה ולא אגרסיבית – צריכים עזרה במציאת הדרינק שלהם, וכאן אתם נכנסים לתמונה – תנו להם רום.
הרום, כהיל שמבוסס על קני סוכר, כאילו נולד בשביל לחיות באותה כוס עם פירות טרופיים – קוקוס, אננס, וכמובן ליים. גם מאותגרי אלכוהול ייהנו מפיניה קולדה אמיתית, דקירי שמבוסס על רום איכותי או מוחיטו מדויק. בשל ריכוז הסוכר הגבוה בקוקטיילים המשלבים רום ופירות, השיכרות איטית יותר, והיא מזדחלת אט אט במעלה עמוד השדרה. אח”כ היא יורדת באיטיות לאגן, וגורמת לו להתחיל לזוז. כן, באופן לא מפתיע הכהיל הזה גם מתאים בצורה אבסולוטית למוסיקה המיוצרת בארצות המוצא שלו – מוסיקה לטינית, קובנית, וגם ברזילאית (הקשאסה הרי היא קרובת משפחה), שהיא לגמרי מוסיקה של קיץ.
ההתחלה צריכה להיות ברומים הזהובים, הרכים יותר. שינויי המיסוי שתכף נוחתים עלינו גם יאפשרו לחוות רום איכותי במחירים שלא יגרמו למנהל הבנק להתקשר בהיסטריה, לפחות לא בצריכה מתונה.
בקיצור, אם אתם עומדים מאחורי הבר – הנה חומר למחשבה.
ואם אתם יושבים בצד השני של הבר, והגעתם עד פה – תעזבו את כל מה שאמרתי, הסיבות לא חשובות, ופשוט תזמינו רום. כן, גם בצ’ייסר.
