למה לשבת בחוץ?
אחד הדברים היותר כיפיים זה לשבת בחוץ, על מדרכות העיר. זה כיף ביום קיץ, כשיש צל וכשמתחילה הבריזה מן הים. וזה כיף גדול בערב, כשתנועת המכוניות מואטת וכשעקמומיות המדרכות מוסווית תחת החשכה המבורכת.
יש משהו בישיבה בחוץ שהופך את היציאה לפחות מחייבת - זה לגמרי בסדר לשבת על שולחן עגול מתחת לכיפת השמיים, לשתות דרינק אחד, להזמין קצת אוכל, להוסיף עוד כסא אם פתאום הצטרף עוד חבר. דברים שלא תמיד נרשה לעצמנו לעשות בישיבה בתוך חלל המסעדה עצמו.
במקרה של ילדים קטנים, הישיבה בחוץ היא (בעיניי) הפתרון היחיד – קירות המסעדה "סוגרים" על הילדים, וההתנהגות הטבעית שלהם מתפרשת כבלגאן. על המדרכה, אף אחד לא יכעס אם הילד שלכם יעיף את הפסטה לרצפה ואף מלצרית לא תוכל לעקם את האף כשהעגלה חוסמת את המעבר. ובכל זאת, כמלצרית לשעבר, אני חושבת שזה יהיה נחמד אם בסוף הערב תיקחו מגבון ותאספו קצת את הברדק שהילד יצר. זה ישאיר טעם טוב לבילוי עבור כולם.
(ועוד מילה על תינוקות – בתוך המסעדה יש המולה שאנחנו המבוגרים לא שומעים כמו שקשוק מזלגות, וריחות עזים שלא תמיד נעימים לחושים הרגישים של תינוקות, כמו ריח ג'ינג'ר או שום שמיטגנים במטבח. גיליתי שכשאני יושבת עם נורי שלי בחוץ, הוא פשוט הרבה יותר רגוע. לפעמים אפילו נרדם. :)
אז איפה כיף לשבת בחוץ? הנה הרשימה שלי....
